מדינת ישראל נ' המרכז לסיינטולוגיה ישראל בע"מ (חל"צ) ואח'

החלטה

בפניי בקשתם של הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום אשר הוגש נגדם מחמת מספר סיבות: פגם או פסול בכתב האישום, העובדות המתוארות בכתב האישום אינו מהוות עבירה, טענת זוטי דברים והגנה מן הצדק.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

כתב האישום בתיק זה הוגש כנגד הנאשמים בגין עבירה לכאורה של העברה באיחור של כספים שנוכו ממשכורות העובדים לצורך פנסיה לקופת הפנסיה, וזאת בניגוד להוראות חוק הגנת השכר. הנאשם 2 מואשם בתוקף תפקידו כנושא משרה.

כאמור לעיל, בפי הנאשמים מספר טענות. נפרטן להלן:

פגם או פסול בכתב האישום – הנאשמים טוענים, כי סעיפי האישום 25א ו- 25ב לחוק הגנת השכר הוספו במלואם רק בתיקון 24 לחוק הגנת השכר, אשר נכנס לתוקפו ביום 01.02.09. לפיכך, במהלך 13 מתוך 16 החודשים המפורטים בכתב האישום, לא נעברה, הלכה למעשה, כל עבירה.

עוד טוענים הנאשמים, כי תיאור העובדות בכתב האישום לוקה בחסר מהותי, באשר לא צוין מתי נוכו אותם סכומים, אשר לכאורה לא הועברו לקופת הפנסיה במועדם, משכרם של העובדים.

בנוסף, נטען, כי כתב האישום מכיל מונחים כגון: "מרכז רוחני" ו"חברי צוות", שיש בהם כדי ליצור דעה מוקדמת ומשוחדת.

העובדות המתוארות בכתב האישום אינו מהוות עבירה – הנאשמים טוענים, כי לא התקיים היסוד העובדתי ההכרחי לביצוע עבירה, שכן, בעוד סעיף 25ב(ג) עוסק במי שהעסיק עובדים ולא העביר (כלל) את הסכומים שניכה משכרו למי שהם מיועדים לו, הרי שבמקרה דנן, מדובר על העברה באיחור "של שבועות ספורים".

מכאן, שלכל היותר, המאשימה תוכיח העברה באיחור של הכספים שנוכו ולא אי העברתם כלל, כלשון הוראת החיקוק.

זוטי דברים – הנאשמים טוענים כי משמדובר באיחור, ולאור העובדה שהמחדל רופא לפני שהחלה חקירה בנושא, הרי שמדובר במעשה קל ערך, ועל כן קמה להם טענת זוטי דברים.

הגנה מן הצדק - הנאשמים טוענים לאכיפה בררנית, וזאת לאור מספר כתבי האישום שהוגשו בגין העבירה המיוחסת לנאשמים, הגשת כתב אישום חלף הטלת עיצום כספי, אי העמדה לדין בגין עבירות חמורות מהעבירות המיוחסות להם כאן ורדיפה פוליטית לדתית של הנאשמים על רקע דת, מצפון והשקפת עולם.

בנוסף, העבירות המיוחסות לנאשמים התרחשו לכאורה בסמוך מאו ד לכניסתו לתוקף של צו ההרחבה הכללי במשק לפנסית חובה ועל כן, הדבר היה כרוך "בשינויים עסקיים ופרוצדוראליים מרחיקי לכת עבור כל אותם מעסיקים אשר לא נדרשו להעביר תשלום להסדרי ביטוח פנסיוני קודם לכן".

לאור כל האמור לעיל, טוענים המבקשים כי ההחלטה להגיש במקרה שלהם כתב אישום עומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות, שעה שניתן להסתפק בהטלת קנס מנהלי.

המאשימה בתגובתה, דחתה את טענות הנאשמים וטענה ביחס לטענה בדבר פסול או פגם בכתב האישום, כי גם אם העבירות המיוחסות לנאשמים ארעו, בחלקן, לאחר כניסתו לתוקף שלתיקון 24 לחוק הגנת השכר, הרי שאין בכך כדי לאיין את העמדתם לדין, וזאת משום שהרציונאל של העבירות המפורטות היה קיים עוד טרם כניסתו לתוקף של תיקון 24. הוראה דומה היתה קיימת בסעיף 26(א) לחוק. המאשימה הביאה לחיזוק טענתה מפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר התייחס לאי העברת כספים שנוכו משכר עובד לקרן פנסיה כעבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר.

לחילופין, טוענת המאשימה, כי עם כניסתו לתוקף של תיקון 24, "יש לראות את הנאשמים כאחראים לפי הסעיפים בכל הנוגע לכספים שטרם הועברו כהוראת הסעיפים...".

לטענה בדבר תיאור עובדות חסר, טוענת המאשימה, כי כל הפרטים המהותיים לתיאור היסוד העובדתי של העבירה קיימים בכתב האישום וכי המועד המדוייק של הניכוי איננו תנאי להתגבשות העבירה שעניינה ההעברה. "לכן, ספק אם נכון לטעון כי החסרתו של תנאי זה הינה בניגוד לקבוע בסעיף 84(4) לחוק הסדר הפלילי". עוד טענה, כי "ניתן לתקן את כ"א בדרך של מתן פירוט נוסף בכפוף להחלטה המורה על כך".

ביחס לטענה של יצירת משוא פנים, דחתה המאשימה את הטענה וטענה, כי השימוש במונחים אלה דווקא עשוי לסייע לנאשמת ולהציגה כמי שבבסיס מערכת יחסי העבודה אצלה מתקיים קשר אישי עם העובדים.

עוד טענה, כי הוכחת העברת תשלומים באיחור מספיקה, בהתאם להוראת סעיף 25 א(א), על מנת לבסס את היסוד העובדתי שבעבירה.